<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שנים עשר סעיפים ז'—ט'</h1>
<h2>דף ס.</h2>
הנכנס לכרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתכניסני לכרך זה בשלום, ואם נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה בשלום, וכשיבקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מכרך זה בשלום, ואם יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה בשלום וכשם שהוצאתני מכרך זה בשלום כך תוליכני בשלום ותסמכני בשלום ותצילני מכף אויה ואורב בדרך, לר"ם. כתב בעל הלכות לא אמרו אלא בכרך שדנין והורגין בו שמא לא ימצא מי שילמד עליו זכות ויהרגוהו. והר"ם כתב זה בסתם וכן הרי"ף. הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני בשלום ותוציאני בשלום ותצילני מזה ומכיוצא בזה לעתיד לבא וכשיוצא אומר ברוך שהצילני מן האור. יש מן הגדולים שפסק כשהוא יוצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי [שהצלתני מן האור ויה"ר מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי] שאגיע לביתי בשלום. בד"א במרחץ שהיא נסוקת אבל במרחץ שאינה נסוקת אין אומרים אלא מהזק מים בלבד. ותפלת מרחץ אינה צריכה עמידה. הר"ם והרי"ף לא הביאו זה, ואפשר שדעתם שאין זה כהלכה. הנכנס להקיז דם, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה. וכשיוצא אומר ברוך רופא חולים.
